מאת גיא טנא
אחרי שפע האלבומים באנגלית, הצרפתית של ריף כהן, האיטלקית של מונטיפיורי והיוונית של פוליקר, מגיעה יסמין לוי זמרת הלדינו הידועה עם אלבום נוסף וארומטי במיוחד.
La Ultima Cancion (מלים ולחן של לוי) הפותח, מעודן וקצבי אך השיר הבא, La Nave del Olvido (מלים ולחן: דינו ראמוס) "ספינת השכחה" שביצעו בעבר חוזה חוזה המכסיקני וחוליו איגלסיאס ירום הודו מוציא את השירה המחוספסת מהסרעפת העמוקה של לוי. סגנון השירה הזה מזכיר לי את הזמרת הטראגית והדרמטית מ"מאלהולנד דרייב" של דייויד לינץ'. כבר בתחילת האלבום לוי מראה את שני קטביה- העדינות המלודית מול הזעקה העוצמתית.
שיר הנושא Libertad (חופש) הוא שיר על גבול הפופ ואין מדובר מבחינתי על הנמכה או זלזול – לוי לוקחת תמה טעונה ברגש רב ויוצרת יחד עם ההפקה האוורירית והאלגנטית של ישי אמיר בן זוגה שיר סוחף ומענג. שיר נהדר נוסף הוא העיבוד לשיר הטורקי הידוע "פיירוז" של איברהים טטליסס (אוזדימורוגלו-גורל) שבעזרת עיבוד מיתרים נפלא שהוקלטו בטורקיה עצמה התווסף יהלום של ממש לרפרטואר הרחב ממילא של לוי.
צילום: עלי טסקירן
Olividate da mi (תשכחי אותי, מלים ולחן של לוי) הוא שיר שמבוסס על סיפור משפחתי כאוב של לוי שמבצעת אותו בשיתוף עם הזמרת הספרדיה קונצ'ה בויקה. השיר בנוי בחלקים ונותן את הכבוד הראוי לקול החרוך של הספרדייה מול קול האדירים של לוי. ושוב, העיבוד וההפקה אינם גולשים לקיטש ומעצימים את החוייה המוסיקלית אף לא טיפה נוספת מעבר לראוי. Aman Doktor שאותו מקדישה יסמין לוי לסבתה לאה הוא שיר נוסף שעובד יפה, עם המיתרים הטורקיים ובלעדיהם, על בלוטות הרגש אך עושה זאת באופן שאינו מזלזל באינטיליגנטציה המוסיקלית של המאזין. ניכר שלצד ההשפעות ההיספניות והטורקיות של לוי, ישי אמיר מביא את המטען שלו עמו להפקה. היה נדמה לי ששמעתי קצת פאט מת'יני שהוסיף מימד מערבי ממתן לשיר, אולי אני טועה..
Recuerdo (סרפאראז-חיידרי) המבוסס על Soghati של הזמרת הפרסייה הגדולה האיידה ממשיך לשלב את המרכיבים הללו , ונדמה שהדיסק לא מאבד גובה ומנתר משיא לשיא. שיר הלדינו המסורתי Skalerikas de Oro הוא שיא האלבום מבחינתי- הוא ניחן בתכונות המסתוריות שלא ניתנות להגדרה שהופכות לעיתים שיר לנצחי. לוי נשמעת שלמה יותר מתמיד ונשמעת בה אמונה והשלמה שלא שמעתי כמותן בשירים האחרים על מאבק ולבטים- ההפקה המדוייקת של אמיר עושה את שלה גם ברצועה הזו.
לוי מבצעת את שירו של רבי שלמה אבן גבירול "שואף כמו עבד" בלחן עממי ונותנת חיים דרמטיים וחדי זווית לשיר בן אלף השנים. שיר הסיום La Rosa Enflorece, שהוא למעשה "פריחת השושן" ,פיוט הלדינו הידוע חותם בצורה מרשימה ומרגשת את האלבום ומזכיר לכולנו מאיפה ינקה לוי את שורשיה והמוסיקה שבעצמותיה.
אלבום מרשים,עמוק ופורח כשושן.
רעש לבן 