מרץ live בגליל ובגולן

הפעם (לראשונה אחרי שנתיים), הפוסט הזה עולה באיחור של שבועיים, אבל משנכנס אדר מרבין בתירוצים. בכל אופן, למזלכם- הטוב עוד לפנינו (בעיקר בחמישי הקרוב)…

16.3 – להקת ג'הבלס תופיע בהיכל התרבות של קצרין ב-19:00 כמופע התרמה למען הילד אסף יסעור, רותם בר אור יעלה מופע מחווה לבוב דילן ב-20:30 במבשלת פס, מחזמר ההיפהופ-"העיר הזאת" חוזר לבית העם בכפר בלום בשעה 21:00, נעם בנאי יופיע ב-21:30 בקפה מיכאל בצפת, המסך הלבן יופיעו ב-22:00 בחמדת ימים ובמקביל מלכה והנסיכים יופיעו ב-22:00 בפטריה, קיבוץ דן.

17.3 – לולה מארש יופיעו ב-14:00 בכיכר צהל בקרית שמונה ומיד אחריהם יעלה דודו טסה, שטובי יופיע ב-14:30 בחקורה במטולה ויוני רכטר יופיע ב-22:00 בחמדת ימים.

20.3 – ערב פואטרי סלאם יתקיים ב-21:00 בפטריה. %d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94%d7%a85-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%98

23.3 – ההרכב osog יופיע ב-20:30 במבשלת פס בגשור, עלמה זהר תופיע ב-21:30 בפטריה ורונית שחר תופיע ב-22:00 בחמדת ימים.

24.3 – שליחי הבלוז יופיעו ב-22:00 בחמדת ימים.

25.3 – הרכב הרגאיי יוסוף יופיע ב-21:30 בפטריה והטריו vegan friendly יופיע ב-22:00 בדארמה, קיבוץ הגושרים.

30.3 – מאור כהן יופיע ב-21:00 במבשלת פס ואנא עארף יופיעו ב-21:30 בפטריה.

31.3 – להקת אבטיפוס תופיע ב-22:00 בחמדת ימים.

צריך לרוץ מהר

גיא טנא

יהלי סובול הוא בראש ובראשונה אומן של מילים. על המוסיקה הישראלית הוא כבר הטביע חותם ברבע מאה של פעילות מוסיקלית, עם "מוניקה סקס" ובלעדיה, אבל כעת, באלבומו השלישי  שיצא תשע שנים לאחר "אלדורדו" עם רע מוכיח, שיצא בתורו כתשע שנים לאחר "סוס", יהלי סובול הוא בראש ובראשונה אומן של מילים.

עם אסף אמדורסקי בעמדת המפיק המוסיקלי נדמה שסובול מרגיש רגוע ובוטח מתמיד. הוא יודע שאמדורסקי, בן דורו הכרונולוגי והתרבותי, יידע לתרגם את סובול המוסיקאי לסאונד הנכון, והוא עצמו שם דגש על טקסטים על סף השירה, רצופים מטאפורות נפלאות כמו שורת הפתיחה של האלבום "מה שניסיתי לצייר יצא בסוף אשה" ("כל יום קצת") , שאלות קיומיות של אומן כמו "איך אפשר להבחין בתמרורים/ כשהשקיעה כל כך יפה?" ("כל יום קצת") או הצהרות שאיכשהו לא נשמעות כפאתוס כאשר הן בוקעות מנפשו של סובול כמו "כשהולכים נגד מרגישים יותר" מתוך שיר הנושא.

החל מרצועה מס' 4, "תני לי", שמחליף בין פאנקיות לבלדה וחוזר חלילה, התחלתי לחוש בטיפוס לקראת שיא. בתחילה לא ידעתי מהו. אך הוא התגלה ובאיבחה אחת הבנתי עד כמה "ריצות ארוכות" משלים תהליך הבשלה ארוך, על אש קטנה, של סובול, כאומן גדול ברוק הישראלי. זה מתחיל עם "מילים", השיר בו הפואטיקה הסובולית, עם שורות כמו "ילדת הגלגיליות התירה כבר את השרוכים/ הבוץ על הכדור כבר אבן" ו" זה כבר הזמן הזה שהצרחה של העורבים/ מהדהדת ברחוב כמו מכונית שחורה"  הגורמות לבשר להעשות חידודין חידודין ועם המקבילה לשאלה הסלינג'רית "לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?" , "לאן שטים שודדי הים כשאין מפת אוצר?" , פואטיקה שעטופה נפלא בצליל אמדורסקאי מובהק. ולאחר כל אלה, או למעשה בעיצומם, שר סובול "אני לא רוצה מילים", אבל לא יכול בלי…

img_6400-copy-copy

ב"סתיו" המלודי והחמים, במכוון או לא, מתכתב הטקסט של סובול עם חלפי ("בן אדם יושב בחדר/ מנסה לזכור") וסומק ("אלו מסלולי הכוכבים/ התנגדות חסרת כל ערך")  ולמרות החמימות הזו סובול מחמם מנועים ב"עד שלא", שיר בו הגיטרות החשמליות שלו ושל זואי פולנסקי לצד הקלידים המגוונים והדומיננטים של יונתן דסקל תופסים נפח ומזכירים את הרוק המסוגנן , כור מחצבתו של סובול. סובול שר "אני הולך ליפול וזה יקרה כבר עוד מעט" אבל נשמע כמעט הרואי כאשר הוא מאיר לנו את הכניעות והנצחונות הקטנים שירצפו את הדרך עד שתחדל. ב"תאטרון תנועה", דימוי ארוטי מרגש ממש :" הוא חזק והיא גמישה/ ועוד מעט תהיה פה הרגשה", פותח דלת לזוגיות מבוגרת ובשלה, עייפה אבל פועמת, "זוג עורבים על חוט חשמל" שיודע את חולשותיו, לעומק וליופי.

אבל "השאלה" היא זו שעשתה עבורי את האלבום. השיר שמעיר את שנות השמונים המאוחרות באוזניות שלי עם עיבוד והפקה מהוקצעים של אמדורסקי, עם בס מושחז של אורי קוטנר ועם "שאלה זוחלת על הרצפה/ צל בנעלי עקב/ משחק של אור וצל" ולאחר מכן "שאלה/עומדת שם הסכין/ מושחזת על ימים ריקים"- פשוט נפלא. הטבעיות בה מצליח סובול לשלב כתיבה פואטית שכזו שכאילו מחכה לקוצר הגדול מדי יום ביומו, עם מתכונת טיפוסית של פופ/רוק, ראויה להערכה, כמעט להשתאות.

ה"אוצר" שעמו בוחר סובול לחתום את האלבום, הוא אוצר של מילים, של שירה. עבור סובול "הכל בזול" בשוק המילים אבל הברירה בה הוא בוחר היא "לשיר/ להיצמד לגוף/ עד שעמודי הבניין יתמוטטו" וכמו שמשון הגיבור המגולח והנבגד, סובול נצמד לכוחו, "מותש כפול מיליארד" ומעניק לנו את הבשורה התשע שנתית שלו, גדל , מתבגר ומבשיל הלאה. נשתמע ב 2026.

השקת האלבום "ריצות ארוכות" תתקיים בבארבי, ת"א וסובול וארח בה את אסף אמדורסקי ואלון עדר.

 

פברואר live בגליל ובגולן

באופן מפתיע, החורף הקשוח לא נותן אותותיו בכיוון הצפוי, דווקא ההפך – ההופעות צצות כאן כמו פטריות אחרי השלג (החודש הכי גדוש שאני זוכר בשנה האחרונה) וזה נעים נעים.

 1/2 – הקרנת הסרט "הממלכה המופלאה של פאפא אלייב" ב-19:30 ומיד אחריו מסיבה אוריינטלית בחקורה של יעקב במטולה.

2/2 – מאיה איזקוביץ תחזור להופיע ב-21:00 בפטריה בקיבוץ דן, ההרכב טיגריס, יופיע ב-21:30 בקרפיון השיכור שבעמיר ואיתי פרל יופיע ב-22:00 בבית בקצה הנוף, ביריה.

3/2 – נדב דגון יופיע ב-13:00 בפטריה, טל פוגל תופיע ב-21:30 בבר הגרניק בעמיעד ודני בסן יופיע עם יושי שדה ב-22:00 בחמדת ימים.

6/2 – ישי ריבו יופיע ב-22:00 בקפה מיכאל בצפת.

8/2 – שושה, גדי אלטמן וחברים יעלו מחווה לבוב מארלי בדארמהבר, קיבוץ הגושרים.

9/2 – לירון עמרם יארח את יהודה קיסר ב-21:00 בקרומביין בנאות מרדכי, לייזר לויד יופיע ב-21:30 בפטריה ואבישג זיו תופיע ב-22:00 בקפה מיכאל.

10/2 – אקו וטיטו יעלו להופיע ב-14:00 בצהריים בחקורה במטולה ואומהגומה יעלו ב-22:00 מחווה לאלבום "החומה" בחמדת ימים.

11/2 – ההרכב Had brakes יופיע ב-22:00 בפטריה.

13718637_1591143714512610_4380374121244267381_n

Had brakes

14/2 (ולנטיינסדיי) – מרשאל מרין יופיע ב-22:00 בחמדת ימים.

16/2 – רועי דהן יופיע ב-21:00 בבית בקצה הנוף, דנה ברגר תופיע ב-21:30 במועדון של קדמת צבי והצמד קרלי ויוסי יופיע ב-22:00 בפטריה.

17/2 – טונה יעלה להופעת צהריים ב-14:30 בפטריה ודני רובס יופיע ב-21:30 בחמדת ימים.

22/2 – הצמד יונינה יופיע ב-21:30 במבשלת פס בגשור.

23/2 – אביתר בנאי יופיע ב-20:30 במלון כינר ברמות, הידועים בציבור יופיעו ב-21:00 בלונה בר שבחד-נס, אתי אנקרי תופיע לנשים בלבד ב-21:30 בחמדת ימים, מרסדס בנד יופיעו ב-22:00 לאנשים בלבד בפטריה ובמקביל טריו מערבא יופיע בקפה מיכאל.

24/2 – עלמה זוהר תעלה עם "פלא", מופע לכל המשפחה ב-16:00 בחמדת ימים ובאותו המקום בשעה 22:00, שי טוכנר יונתן מילר וגבריאלה לואיס יעלו מחווה לפולק האמרקאי.

25/2 – ילדי השדה יופיעו ב-22:00 בפטריה.

27/2 – Spirit of the dance & Mayumana ב-21:00 בבית העם של כפר בלום.

באיה לא בלחץ

גיא טנא

אלבומה הרביעי של להקת "מלכה באיה" הגיע אלי בזמן הנכון. אישית ומקצועית הייתי זקוק למשהו חם, אופטימי, נאיבי מעט אם תרצו, ואם לא..

שם האלבום ושיר הפתיחה "חי לא בלחץ" מצהיר הצהרת כוונות שמחה, מלאת רווחה גם אם "לפעמים סופה עוברת", ברפרנס ל"אדם בתוך עצמו" של שלום חנוך. מכאן צליל רגאיי סטלני מגיע ב"פתאום חם לי פתאום קר לי" ומכין את האוזן לעבודה מגוונת ורחבת אופקים של המפיק המוסיקלי אסף (כסי) ראביד, כזו שמשתלבת עם השפעות רוקיות ובלוזיות על הרגאיי של הלהקה שהוגדרה בעבר כלהקת "סרף רוק".

אסף שלם בשירה וגיטרות, אסף גובר בגיטרה חשמלית מלאת אופי, ראביד בבס, יוקללה, קלידים ותכנותים ואודי אור חיים בתופים יוצרים עם הרבה חיוביות בישבן כמאמר מאיר אריאל. הם מכניסים כוח וכלי נשיפה בשירים כמו "כולם רוצים שיהיה לי רע" ולא חוששים מעדינות כמעט פולקית ב "ואז מגיע ערב".

ביצוע מחודש לקלסיקה של איינשטיין ומישה סגל "כמה חם" מעביר ללא קושי את הסצנה על החוף התל אביבי מסוף הסיקסטיז לסצנה עכשווית בכל חוף ישראלי שתעלו על דעתכם. אהבתי את הרף הגבוה שהציבו לעצמם חברי הלהקה ונדמה לי שהם בהחלט עמדו במשימה של רלוונטיות לביצוע מחודש לקלסיקה עם יותר אנרגיות ויותר רוקנרול.

%d7%91%d7%90%d7%99%d7%94

את האמירה החברתית/פוליטית שלה, אם תרצו את ה"זמן להתעורר" של "מלכה באיה", נמצא ב"זה הזמן שלנו". הטקסט של שלם ויאיר אלדר קורא לאחדות ועזרה הדדית אל מול אלה ש"מנהלים את המדינה/ מהקומה האחרונה" והמבין יבין.

הפתעה נעימה במיוחד ממתינה בסוף האלבום עם "נהר של זמן" בו סאונד מזרחי חובר לו לרוק מתקדם בטוויסט רציני בסאונד של האלבום- לא הומור (כמעט..), לא קלילות, לא יומיומיות אלא כח, מחשבה עמוקה, שינוי.

"חי לא בלחץ", אלבום מתוק וממריץ, פסק זמן ממי שראשו כבד עליו מרצינות תהומית ורוצה לפנות ל"חיים עצמם". 

 

גרייטפול 59

מחר (11.1), ייפתח בפעם הרביעית פסטיבל הבלוז של ת"א שיימשך 4 ימים ב-20 מועדונים ובו יופיעו בין השאר לייזר לויד, דוד פרץ, איתי פרל, רותם בר אור, אריאל הורביץ, דני רובס, דן תורן, דה פז בנד. אחת ההופעות המסקרנות של הפסטיבל תתקיים בערב האחרון (שבת) ב-21:30, כשסגול 59 והרכב 'הארץ המובטחת' יבצעו על הבמה של קפה ביאליק את פרויקט הגרייטפול דד בעברית. לקראת ההופעה, הנה ראיון מרתק שערך ירון בן עמי (שמופיע בעצמו בפסטיבל -שישי, 21:30 בלבונטין7), עם סגול 59.

גרייטפול דד הם להקת האמריקנה האולטימטיבית. איך בכלל לוקחים שירים כאלה ומעבירים אותם לעברית?

שתי החלטות שקיבלתי בתחילת העבודה, השפיעו ועיצבו את כל האלבום. האחת היא לשמור ככל שאפשר על הפונטיקה של המילים, ביחוד בתוך המשפטים, כך שגם אוזן שמכירה את השירים במקורם תזהה שם משהו מוכר. ההחלטה השניה היא להעביר את התכנים "ישראליזציה" – לתרגם כך ששמות אנשים ושמות מקומות יהיו בעברית, ושכל הרפרנסים יהיו קשורים לישראל. שתי ההחלטות הללו עיצבו את אופי התרגומים.

כן, אבל למה בכלל לגשת לתרגם ז'אנר כל כך מקומי-ספציפי כמו אמריקנה?

קודם כל כי אני פשוט מאד אוהב את המוזיקה הזאת. מה שיפה ברוב השירים של הגרייטפול דד הוא שמצד אחד הם נורא ספציפיים – הם מדברים על מקומות קיימים ומאזכרים אירועים מאד מסוימים – ומצד שני יש הם מלאים במשמעויות ובהתייחסויות לנושאים קוסמיים כמו חיים ומוות, הצלחה וכשלון, הימורים. אלה נושאים והתייחסויות שיכולים לדבר בכל מקום אל כל אדם. מה שיפה בטקסטים של רוברט האנטר, שכל אחד יכול לקחת מהם משהו אחר, משהו שהוא רוצה לקחת. אתה יכול לקחת מאיזה שיר פשוט את הסיפור הספציפי על בנאדם במערב הפרוע, או לקחת ממנו משמעות אנושית עמוקה. ושפע האפשרויות הזה הוא בדיוק מה שכל כך יפה בשירים האלה.

%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c-59-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%98%d7%97%d7%aa-jpg-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%a0%d7%95

צילום: חיים קרסנו

הפן השני של הגרייטפול דד הוא פסיכדליה פרועה. אבל אתה בחרת ללכת דווקא על הצד של האמריקנה. למה?

האמת היא שהסיבה פרוזאית לגמרי: כשניגשתי לתרגם, בחרתי מראש את השירים שכבר משמיעה ראשונה ראיתי שאוכל לתרגם אותם כמו שאני רוצה. מטבע הדברים, אלה הם השירים שהמבנה שלהם יותר מרובע וקבוע, כמו בלדה או כמו בלוז, ופחות הסאגות הפסיכדליות הארוכות והמפותלות שמאד קשה לתרגם.

גרייטפול דד הם לא רק סגנון כתיבה, הם גם צורת נגינה ותפישה מוזיקלית, שמפרקת את השירים ובונה אותם מחדש בכל ביצוע. ההרכב שלך גם נוהג כך?

אנחנו לא הצהרנו שאנחנו להקת ג'אמים פסיכדליים. אבל יחד עם זאת אני כן שם לב שהשירים משתנים מהופעה להופעה. אנחנו כן נכנסים לאלתורים בתוך השירים, וזה הולך ומתפתח לאט-לאט עם כל הופעה. זו התפתחות טבעית, שמתרחשת ככל שאנחנו מכירים יותר אחד את השני כנגנים. יש הופעה ששיר כזה או אחר לוקח ארבע דקות, ובהופעה אחרת הוא יכול להימשך שבע או תשע דקות. אז אמנם לא שמנו לעצמנו מטרה לפתוח ג'אמים פסיכדליים ארוכים, אבל זה פשוט קורה.

איך מגיב הקהל בארץ לפרוייקט של מוזיקה כל כך אמריקאית ברוחה?

תראה, הגרייטפול דד אף פעם לא היו מאד-מאד פופולאריים בישראל, כמו הרבה להקות אמריקנה אחרות שלא תפסו פה. יש את הגרעין הקשה של ישראלים חובבי דד, שבאים להרבה הופעות ואנחנו חוזרים ורואים אותם. יש גם גרעין של יהודים אמריקאים, שגם הם באים הרבה. ויש כאלה שמגיעים להופעות מתוך סקרנות ובאים אחרי ההופעה ואומרים – לא כל כך היכרנו את המוזיקה מקודם, אבל זה נשמע לנו יפה ואנחנו מתכוונים לחקור את זה.

ולכן אתה ממשיך לתרגם ולהקליט שירי גרייטפול דד גם אחרי שהתקליט יצא?

האמת היא שלא תכננתי שזה יהיה פרוייקט מתמשך. לא ידעתי שככה יהיה. למעשה, מאז שיצא לאור האלבום הראשון, עלו לאוויר כבר שישה שירים שהקלטתי אחר כך. אז מתברר שזה כן פרוייקט מתמשך. מצד אחד, התגובות עוררו בי רצון להמשיך, ומצד שני בכל פעם אני מגלה עוד שיר שמדליק אותי ובא לי לעשות לו גרסה. אז אמנם לא תכננתי שזה יתמשך, אבל כיף לי לעשות את זה וכיף לי להמשיך עם זה.

אתה בעצם בא משדה מאד שונה – שדה של ראפ והיפ-הופ. אתה מרגיש שאתה מביא אתך לפרוייקט משהו מן ההיפ הופ?

כן, מבחינה מילולית. בתור ראפר אתה כל הזמן מתעסק במילים ובטכסטים: אתה כל הזמן מנסה למצוא את המילה הכי נכונה, את המטפורה הכי קולעת. להיות ראפר זאת התעסקות אובססיבית בטכסטים, ואת זה הבאתי לעיסוק בתרגום. וזה גם נתן לי נקודת מבט רעננה על השירים: נקודת מבט לא של מעריץ מסונוור. באתי על השירים טיפה מבחוץ, ואני חושב שזה עזר לי. מצד שני, אני חושב שלפחות בהתחלה הרגשתי הרבה חרדת קודש בחומרים האלה, שאין כל כך בהיפ-הופ. בהיפ-הופ אתה אומר משהו שנותן אימפקט חזק ואחר כך מתפוגג באוויר. לעומת זאת, בעיסוק בחומרים של הדד מול הקהל יש איזו תחושה של חרדת קודש – אלה טקסטים קאנונים, שאנשים גדלו עליהם וחלקם ראו אותם מבוצעים מאות פעמים על במה, ואלה טקסטים מכוננים מבחינתם. לכן ניגשתי לזה מאד בזהירות.

דווקא מה שאתה אומר על ההיפ-הופ, על האימפקט שנוצר ומתפוגג, מזכיר את מה שאמר גרסיה על המוזיקה של הגרייטפול דד בהופעות: מנגנים אותה, ומיד היא חולפת, והעבר מתפוגג ונותר רק ההווה. %d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f

כן, אבל איך שהדד ראו את עצמם הוא עניין שונה לגמרי מאיך שראה אותם הקהל. בעיני המעריצים האובססיביים המוזיקה של הדד לא מתפוגג. הם אוספים הכל, כל הקלטה של הופעה. והם דשים בזה כמו שלומדים גמרא. גרסיה אמר על עצמו שהוא היה רוצה להיזכר כמוזיקאי מיומן, אבל הדד-הדז מעריצים אותו כמו רעבע.

ואיך אתה רוצה להיזכר?

אני לא מתעסק בזה. אני רוצה, כל עוד אני פה, לעשות את הכי טוב שאני יכול באותו רגע באותה שניה עם המשאבים והאנרגיות שיש לי. כל השאר טפשי. אנחנו צריכים להיות ברגע, ובו ברגע לעשות הכי טוב.

לאלבום הייתה הצלחה מפתיעה בחו"ל, וההרכב גם יצא להופעות בחו"ל. איך מגיב קהל לא-ישראלי לגרסאות עבריות של להקת אמריקנה?

נכון, לפני שנה הייתי בסיבוב בארה"ב, והופענו בשמונה ערים. בעוד חודשיים אנחנו שוב נוסעים. האמת היא שהקהל שם נע בין סקרנות, השתוממות ועונג. מי שהכיר את הפרוייקט לפני ההופעה וכבר שמע את האלבום, בא מחייך ורוקד ומביע הערכה. מי שהגיע להופעה מבלי להכיר את האלבום – בחצי השעה הראשונה זה נשמע לו מוזר, אבל כשהם מבינים מה ניסיתי לעשות, הם בהחלט נכנסים לחוויה. אם לא שמעת את זה בהקלטה לפני כן, לא קל להתחבר לשירים בשפה שאתה לכל היותר חצי מבין. אבל יש כאלה שנורא מתרגשים מזה. אני חושב שאחרי כמה דקות כולם מתחממים לרעיון.

מלונדון לתלתון

מאז שחזר לארץ, עמרי ויטיס זכה לשתף פעולה עם אמנים כמו אהוד בנאי, חמי רודנר, יוסי מזרחי, אלון עדר וגיא מר מהדג נחש. בארץ עמרי הקים את להקת הפעמונים שמבצעת את שיריו בסגנון פוסט גראנג׳ פסיכדלי בניחוח מקומי. לאחרונה הוציא שיר חדש בשם Waterfall כסולן וזו סיבה מצוינת לראיון לא בלעדי כאן במדור.

עד איזה גיל נשארת בקיבוץ ומה גרם לך לחזור?

נשארתי בקיבוץ עד גיל 22 וחזרתי לאחר כ-20 שנה מתוך געגועים ומתוך הבנה שזה המקום שבו אני רוצה להקים בית, לגדל את ילדיי ולחיות בו עד סוף ימיי. כיום אני חבר קיבוץ חדש עם אשתי שלומית ושני ילדינו הקטנים. עברנו לכאן בקיץ האחרון ואנחנו מאושרים לחיות כאן כמשפחה וגם כל אחד באופן אישי. אני עובד בחינוך כמדריך בתלתון הצעיר ותוך כדי זה עושה תרגילים בפיתוח קול או מקשיב ל88fm. מאושר מכך שהתאפשר לי לחזור הביתה אחרי כל כך הרבה שנים. זה ממש לא מובן מאליו ואני מסתפק בהסתכלות על העצים והמדשאות מסביב או לטייל עם הילדים בשבילי הקיבוץ כדי להרגיש אושר אמיתי.

מדוע דווקא בלונדון לדעתך, זכית להצלחה ויצירה מוזיקלית פורה?

לונדון היוותה לי בית גידול אידיאלי ליצירה מהמון סיבות. מצד אחד ספגתי שם המון השראה מהסביבה המקומית. נחשפתי להמון מוזיקה בסגנונות שונים, הלכתי להופעות, הכרתי להקות, נפגשתי ועבדתי עם מוזיקאים מעולים מכל העולם. חייתי ויצרתי באחד ממרכזי התרבות הגדולים והחשובים  בעולם המערבי. מצד שני הייתי מנותק במשך שנים מ״הפרעות״ חיצוניות אליהן אנחנו רגילים כאן בחיי היומיום בארץ. משפחה, חברים, פוליטיקה, מצב ביטחוני ושאר הסחות דעת. בלונדון יכולתי לעסוק במוזיקה, ליצור בשקט יחסי ולהתבונן בעצמי ובעולם כמעט כמו בתנאי מעבדה ללא השפעות חיצוניות בלתי רצויות. חייתי בבועה אותה יצרתי מבחירה. האנונימיות והבדידות היחסית בהן בחרתי, אפשרו לי לחיות ולעשות רק את מה שבא לי במסגרת המגבלות של צרכים בסיסיים כמו פרנסה וכו׳.

Omri Vitis & Guy Strier, Thüringentour 2016 © Jana Groß

איך נרקם החיבור עם גיא סטריער?

את גיא סטריער פגשתי לראשונה בחנות לכלי מוזיקה בתל אביב בה עבדתי אחרי שחזרתי לארץ. פגישה מקרית שלא הובילה לשום דבר משמעותי אבל זכרתי את גיא וכנראה שהתחבבנו זה על זה. בהמשך, תוך כדי העבודה על הפרויקט הנוכחי עם שלומי אלון, התייעצתי עם שלומי לגבי פורמט של הופעות שיתאים לקידום הפרויקט בשטח כי היה לי ברור שלא יתאפשר לי להופיע באופן קבוע עם הנגנים. שלומי ייעץ לי לחפש גיטריסט שאיתו אוכל להעלות מופע אקוסטי ולבצע את השירים שהקלטנו באופן פשוט יותר ונוח להופעה. מיד חשבתי על גיא. למרות שעדיין לא הייתי מודע אז ליכולות המופלאות שלו כנגן, הייתה לי תחושה שהוא האדם המתאים ולא טעיתי. גיא הוא גיטריסט ענק. כיום הוא הגיטריסט של קרולינה ועוד מספר הרכבים מובילים בסצנה. גיא ואני התחלנו לנגן בשביל הכיף ובהמשך, כמעט על דרך המקרה, התחלנו להופיע בעיקר בחו״ל. חזרנו מסיבוב הופעות מאוד מוצלח בגרמניה לא מזמן וכיום יש לנו שם מנהלת אישית בגרמניה. מתוכננים לנו כבר שלושה סיבובי הופעות שם ב2017.

מה הוביל אותך לכתיבת השיר Waterfall

כתבתי את השיר הזה יום לאחר סיום מבצע צוק איתן. לא נגעתי בגיטרה במהלך ימי הלחימה כי לא היה לי שום חשק. הייתי עמוס מדי ברגשות. לא הייתה לי השראה להתעסק עם מוזיקה. המבצע הזה היה המפגש הראשון שלי עם אלימות בעוצמות מהסוג שמי שחי בארץ אולי ״רגיל״ אליהן. אני לא הייתי כאן בתקופת הפיגועים של שנות ה-90 וגם לא בזמן של מלחמת לבנון השניה או המבצעים הקודמים בעזה אז המבצע הזה ממש ערער אותי למרות שלא השתתפתי בו באופן פעיל אלא כאזרח רגיל. הבת שלי גל נולדה שבועיים לפני הכניסה לעזה ושלומית נאלצה לברוח איתה למרחבים המוגנים עוד בבית החולים. זה המשיך גם לאחר מכן כשחזרנו הביתה לחולון והטילים התפוצצו ממש מעלינו. אבל נראה לי שכל הארץ הייתה בשוק במהלך המבצע הזה. אצלי זה עורר פרץ של רגשות שלא הכרתי. הרגשות האלה זרמו אל המילים והמנגינה של השיר בפעם הראשונה שהחזקתי את הגיטרה אחרי חודשיים של מלחמה.

יש הופעות ופרויקטים נוספים בהם אתה לוקח חלק בימים אלו?

בימים אלו אני מופיע כאמור עם גיא סטריער ובמרץ אנחנו טסים שוב לגרמניה. במקביל אני נמצא בעיצומו של סיבוב הופעות חורפי בארץ עם הלהקה המרכזית שלי – הפעמונים. אנחנו עושים אינדי רוק פסיכדלי בהשראת שנות ה70 והגראנג׳ של שנות ה90. בקיץ האחרון השקנו את אלבום הבכורה שלנו. בשנה האחרונה הופענו המון. בין השאר הופענו בפסטיבל יערות מנשה, הופענו עם איפה הילד, עם אלון עדר, אבי בללי מנקמת הטרקטור וגם עם אורי בראונר כנרות – הסולן והגיטריסט של בום פם. בנוסף ממשיך להופיע באירועים של התלתון ובחגים בקיבוץ.